"לֹא תָמוּט, אֹהֶל שֵׁם! עוֹד אֶבְנְךָ וְנִבְנֵיתָ"
(חיים נחמן ביאליק "על סף בית המדרש")
"אוקספורד של עיר הגנים" היה כינוי שדבק בתיכון "אהל-שם" שמתגאה בבוגריו הממשיכים לשאת את שמה של רמת-גן בארץ ובעולם. מבית הספר יצאו אישים בולטים בתחומי החיים והחברה בישראל: שרים, חברי כנסת, פרופסורים, מדענים, דיפלומטים, קציני צבא בכירים, כלכלנים, חוקרים, שופטים, פרקליטים ועוד.
1934–1946: השנים הראשונות
"אהל-שם" נוסד בשנת 1934 על ידי ד"ר אלכסנדר קולר כמוסד פרטי. בתחילתו היה זה בית ספר יסודי, אך עם השנים צמח להיות מוסד תיכון מוביל. בית הספר פעל בתקופה סוערת שכללה את מלחמת העולם השנייה, השואה, והמאבק להקמת מדינה יהודית.
הרעיון להקים בית ספר תיכון בעיר רמת-גן נולד ביוזמת קבוצת מורים ומחנכים משני מוסדות לימוד – "גימנסיה עברית" ו"בית חינוך תיכון" – שביקשו ליצור מערכת חינוך תיכונית משותפת. לאחר ניסיונות שלא צלחו, פנו לד"ר קולר בבקשה להוביל את הפרויקט. ד"ר קולר נענה לאתגר והכריז על הקמת גימנסיה "אהל-שם", שזכתה לתמיכה מהמועצה המקומית ותושביה.
בשנת הלימודים הראשונה, תש"א (1940–1941), נרשמו לבית הספר 185 תלמידים. המוסד הוקם על קרקע שנרכשה ממר קריניצי, ראש המועצה, במימון פרטי של ד"ר קולר, שהשקיע את כל הונו הפרטי. בניין בית הספר הוקם במהירות והיה מוכן תוך חמישה חודשים בלבד. טקס הנחת אבן הפינה נערך במעמד ראשי הקהילה והמשורר שאול טשרניחובסקי.
1946–1960: התבססות ושינויים
בשנת 1946 עבר בית הספר לבעלות המועצה המקומית, ביוזמת מר קריניצי, יו"ר ועדת החינוך א. וינברג, וד"ר רימלט, מנהל מוסדות החינוך. תחת הנהגת ד"ר רימלט, צמח בית הספר והפך למוסד מוביל בעיר. ההורים והמורים תרמו רבות לפיתוחו, ועיריית רמת גן הקצתה משאבים לשיפור המבנים והציוד.
בית הספר החל בשילוב מגמות לימוד שונות כמו היסטוריה, ספרות ומדעים, במטרה להעניק לתלמידים ידע רחב ומקיף ולפתח את כישוריהם האישיים והחברתיים.
1961–1985: מעבר לקמפוס הנוכחי והתפתחות משמעותית
בשנת 1961 (תשכ"א) עבר בית הספר למיקומו הנוכחי, שכלל קמפוס מודרני עם מתקני ספורט, כרי דשא וחורשת זיתים. המעבר איפשר להגדיל את מספר הכיתות ולקלוט תלמידים נוספים, כולל תלמידים ומורים מגימנסיה "דביר" שהתפרקה.
בתקופה זו נרשמו הישגים משמעותיים, כולל הרחבת המעבדות, שיפור הספרייה ושדרוג שטחי הקמפוס. בית הספר החל להתמחות בתחומים מגוונים, והושם דגש על מדעים מדויקים לצד מקצועות הומניים. בשנת 1978 נפטר מר ישראל ארצי, ממייסדי הגימנסיה, שהיה דמות מפתח בעיצוב דרכה החינוכית.
1985–1994: חיזוק מגמות והתרחבות
בשנת 1985 (תשמ"ו) מונתה הגברת מירה חמו למנהלת בית הספר. בתקופתה נוספו מגמות חדשות, ונפתח אגף חדש למסגרות קהילתיות. בין המגמות שהחלו לפעול ניתן למנות מגמות אמנות, תיאטרון ופיזיקה מורחבת, שתרמו להרחבת אופקיהם של התלמידים.
ד"ר דוד זינגר, שמונה למנהל בשנת 1990 (תשמ"ט), הוביל לפתיחת מעבדות חדשות, חדר מחשבים מתקדם ומסלול ייחודי ללימודי משפט עברי, שהיווה גשר בין לימודים עיוניים לערכים תרבותיים יהודיים.
1994–2010: חדשנות ופרויקטים ייחודיים
בשנת 1994 (תשנ"ה) מונה אדם קניגסברגר למנהל. בתקופתו התרחב בית הספר והוסיף מגמות חדשניות כמו ביוטכנולוגיה, רובוטיקה ומדעי החלל. אלו הפכו את בית הספר למוביל בתחומי הטכנולוגיה והמדעים.
בנוסף, המוסד הוביל פרויקטים ייחודיים כמו שילוב תלמידים בפרויקטים מדעיים בשיתוף פעולה עם מוסדות אקדמיים מובילים. בית הספר זכה פעמיים בפרס חינוך לאומי ובשנת 2006 קיבל תו תקן ISO-9001, עדות לאיכותו ולמובילותו.
2010–היום: רפורמות, חדשנות ושדרוגים
בשנת 2010 (תשע"א) מונה מר שמואל קינן למנהל. בתקופתו הוכנסו רפורמות בתקשוב, נפתחו מגמות חדשות כמו סייבר ותוכניות ייחודיות נוספות, שתרמו לפיתוח מיומנויות המותאמות למאה ה-21. חצר הקמפוס שודרגה, ונבנו אגפים חדשים שאיפשרו מרחבי למידה חדשניים.
בשנת 2017 (תשע"ז) מונה מר ישראל וילוז'ני למנהל. בתקופתו נוספו מגמות כמו חינוך גופני מורחב, אמנות חזותית והרחבת תחום מדעי החברה. מגמות אלו מדגישות את החשיבות שבשילוב יצירתיות, גופניות וידע עיוני.
שינויים פיזיים נוספים כללו התאמת הסביבה הפיזית למיומנויות המאה ה-21, כולל יצירת חללי עבודה משותפים, מרחבי יצירה וטכנולוגיה מתקדמים.
חזון בית הספר: לשלב מסורת חינוכית ארוכת שנים עם חדשנות טכנולוגית, תוך טיפוח תלמידים מצטיינים ושמירה על ערכים חברתיים וקהילתיים.