הממלכה המאוחדת הייתה ציון דרך חשוב בתולדות ישראל. עלה בידה לאחד את כל השבטים במסגרת טריטוריאלית
– מדינית אחת בעלת מינהל מפותח, קשרים בינלאומיים ענפים, עוצמה צבאית וכלכלה משגשגת . שילטון שלמה נחלש והלך באחרית ימיו. קשיים צבאיים וכלכליים נתנו אותותיהם בממלכה וזיעזעו אותה.
המרי המצטבר גבר והלך אך לא פרץ בימי שלמה, אלא מיד אחרי מותו.

מהן הסיבות לפילוג הממלכה? האם התפלגה הממלכה בשל חטאי שלמה או מפני שרחבעם לא ידע לנהל את מעשיו בתבונה?

לפנינו שני סיפורים לעניין הפילוג:
כאשר הסיפור הראשון המופיע בפרק י"א הוא בעל אופי תיאולוגי – היסטוריוסופי הכוונה ההשגחה המכוונת , האל מכוון. תסיסות המדינות הנשלטות ארם ואדום הם פועלו של האל.
והסיפור השני המופיע בפרק י"ב – הוא בעל אופי היסטורי – ריאלי, התנערות רובו של העם מרחבעם,
זוהי תוצאה ריאלית, עיקשותו של המלך בגלל המיסוי. (אבל ישנו מישור נסתר של הכוונה אלוהית שבא לידי ביטוי
בפס' 15 כמעין הערת שוליים).

שני הסיפורים אינם סותרים זה את זה, יש לראותם כמקבילים, כל אחד משני הסיפורים מסגל לעצמו ראייה המייחדת אותו ומכאן שדגשיו שונים מן ההדגשים שבמקבילו. כל אחד מספר מנקודת מבט שונה ובזוית ראייה שונה. הסיפור התיאולוגי מבקש לגלות את יד ההשגחה המכוונת המסתתרת מאחורי הסיפור ההיסטורי המקביל.

אם כן, אסקור תחילה את חטאי שלמה , כאחת הסיבות לפילוג ההמלכה.

את חטאי שלמה המופיעים בפרק י"א בפס' 1 – 8 , ניתן לחלק לשני חלקים:
א. פס' 1 – 3 – מוקדש לחטא הנשים הנוכריות.
ב. פס' 4 – 8 – זניחת ה' והליכה אחרי האלילים.

היחס בין שני החטאים, הוא קשר של "השתלשלות סיבתית, בחינת 'עבירה גוררת עבירה"1 . החטא של נשיאת הנשים הנוכריות, הוביל לנטייה אחרי אלוהים אחרים. (בפס' 3 נאמר: "ויטו נשיו את לבבו", ובפס' 4 "ונשיו היטו את לבבו אחרי אלוהים אחרים").

יש לציין שאיסור נשיאת נשים מעמים זרים והיצמדות לעובדי האלילים, חלים על כל אדם מישראל, אבל "חוק המלך" (כפי שנראה בהמשך), מיועד לשלמה.